האתגר הניצב בפנינו הוא אפוא לנסות ולדמיין מסגרת חברתית אלטרנטיבית שתאפשר מגוון של פתרונות, שיותאמו הן לרצונותיהם של הזקנים והן ליכולותיה של החברה. לשם כך, יש לחשוף את מערכת הערכים התרבותית שמעצבת כיום את יחסנו לזקנים רק מתוך נקודת מבט כלכלית ודמוגרפית, ולהפסיק להתייחס לזיקנה רק על דרך השלילה, כחיים ללא עבודה. במקום זאת, מוטב שנשאל מחדש מהי זקנה עבורנו כיום, וכיצד נוכל לאפשר לפנסיונרים של המאה ה 21- שהם רבים יותר, משכילים יותר, בריאים יותר ומאריכי ימים יותר מאי-פעם – לשמר את איכות חייהם ובמקביל גם לתרום לחברה?