ד"ר עופר סיטבון, עמית שחרית, אמר בפתיחת הכנס: "המערכת הכלכלית שלנו יצאה מאיזון. האופק הכלכלי של הדור הצעיר נראה קודר. הסולידריות החברתית מתפוררת. אנו סובלים מ"גרעון של אמפתיה". יש הרבה מקום לייאוש. ועם זאת, חייבים להצביע גם על תהליכים היכולים להוות מקור לאופטימיות: התעוררות אזרחית מרשימה (שהגיעה לשיאה במחאה החברתית ב-2011), זינוק במספר העובדים המתארגנים, הופעתם של מיזמים קהילתיים רבים, ועוד. יזמות ותחרותיות חיוניות לקיומה של כלכלה דינמית כמו ישראל. אך רבים מתהליכי ההפרטה והמיסחור הורסים את הרקמה החברתית והקהילתית, ומותירים רבים ללא כל בטחון כלכלי. מדינת הרווחה היא אחד ההישגים הגדולים של המאה ה-20 אך גם היא לקתה בפטרנליזם, בביורוקרטיזציה ובהתעלמות מן הידע הקהילתי. אנו זקוקים לפרדיגמה חדשה שתאפשר לנו לכונן כאן כלכלה משגשגת בעלת פנים אנושיות. לא ניתן לקיים דיון שיתמקד רק בסוגיות כלכליות "טהורות". הסוגיות הכלכליות ספוגות בשאלות ערכיות, וככל דיון שעוסק בערכים, מקומו בזירה הציבורית. יעילות כלכלית אינה יכולה להיות אמת מידה בלעדית. יש לשקול מולה את השאלה מהי הנורמה או המדיניות הראויות בעינינו כחברה."
