[15-16 בפברואר 2016]

*

משתתפות ומשתתפי קבוצת ה-120 – עתודה פוליטית רב תרבותית לשותפות חברתית חדשה, ערכו סיור באזור הדרום, במהלכו זכו לסקירה על מורכבות החיים בנגב, הדילמות, האתגרים, הזדמנויות והעתיד המשותף ליהודים ובדואים.

ביומו הראשון של הסיור, ביקרה הקבוצה ביישוב הבדואי הלא מוכר אום אל-חיראן שבנגב, העומד במרכזו של מאבק על רקע תכניות לפינויו לצורך הקמת היישוב חירן. ראאד אבו-אלקיעאן, ראש ועד המאבק, שיתף בתחושות התושבים: "מה שנשאר לנו במאבק, זה הביקורים הסולידריים. להביא את הקול שלנו, לספר את הסיפור שלנו, שיקשיבו לנו. במאבק הפוליטי אנחנו נפסיד. אם אתם העתודה הפוליטית, אתם צריכים "לחרוש" את השטח ולראות מה קורה שם. זו לא משימה קשה, ללכת ולראות." אבו-אלקיעאן גם שיתף באחת ההצעות שהועלו במסגרת המאבק, לפיה יוקם יישוב יהודי-בדואי, שיאפשר לשתי הקהילות לחיות יחד ולשמור על זהותן התרבותית במסגרת מוניציפלית משותפת. "רציתי שתבואו בשעה 16:00 כדי שהילדים שלנו יראו יהודי שלא מכה או מאבטח את הדחפור שהורס את השדות או את המבנים בכפר, שהילדים שלנו יפגשו יהודי אחר."

חברי הקבוצה גם שוחחו עם טלאל אלקרינאוי, ראש מועצת רהט ויו"ר פורום ראשי הרשויות הבדואיות, שתיאר את המצב מנקודת מבטם של הצעירים: "החלום של נער בדואי הוא לרכוש חינוך, למצוא תעסוקה, למצוא את מקומו בחברה הישראלית. ההורים שלנו היו מאד ותרנים כדי שיצליחו לשרוד, אנחנו היינו פשרנים כדי להצליח להשתלב, והילדים שלנו מאד תובעניים לזכויות שלהם. הם רוצים להשתלב, אבל כשווים".

סיגל מורן, ראש המועצה האזורית בני שמעון, שיתפה גם היא באתגרים הייחודיים למנהיגים בדרום: " אני פועלת לטובת עתידנו בנגב. אני בטוחה שאם הפערים בין האוכלוסיות בנגב – ובמיוחד בין הערבים ליהודים – לא יצטמצמו, אין לנו עתיד פה. במציאות המורכבת שאנחנו חיים בה בישראל, הקצוות הפוליטיים לא יביאואותנו לשום מקום״

ביומו השני של הסיור הגיעו לעיר אשדוד שם השתתפו בסדנה על ארגון קהילתי מוניציפלי ככלי מרכזי לבניית כח אזרחי, ושוחחו עם יניב קקון – מנהל המחלקה המקומית בשחרית, גליה זיידמן – המארגנת הקהילתית באשדוד, וניר זוארץ – המארגן הקהילתי בירושלים, על הדרכים להובלת שינויים במישור המוניציפלי, דרך ארגון הקהילות השונות בעיר סביב מאבקים משותפים. חברי הקבוצה גם התנסו בחוגי בית המדמים מפגשים עם תושבי הקהילות השונות בעיר, ורכשו כלים לעבודה עם ציבור. אפרת שני שטרית, חברת ה-120: "יש כאן בשורה. אני רוצה לדעת שאם אנחנו נפגשים ומחליטים לעשות משהו יחד, אני עובדת בשביל חברתי קסה ועל הנושא שחשוב לה, לא כי היא ממוצא אתיופי ולי יש בן דוד אתיופי, ולא רק על המכנה המשותף הצר בינינו, אלא כי החלטנו לעבוד יחד על כל אחד מהנושאים שמטרידים אותנו."