פרופ' מנחם מאוטנר, 2013
מתוך כתב העת "עיוני משפט", ל"ו, 2013, עמ' 7-79.
פרופסור מן המניין, מופקד הקתדרה למשפט אזרחי השוואתי ולתורת המשפט ע"ש דניאל רובינשטיין, הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל־אביב. תודתי נתונה לאילנה ארבל, ליפעת ביטון, לרפי ביטון, לישי בלנק, לאור בסוק, לפיני ברטל, לאביחי דורפמן, לנטע זיו, לינון כהן, לשי לביא, לגיא מונדלק, לנסים מזרחי, לרועי קרייטנר, לתמי קריכלי־כץ, לאורית רוזין, לתומר שדמי, ליהודה שנהב, ליואב שפילר וליופי תירוש על הערותיהם לנוסחים מוקדמים. כמו־כן תודתי נתונה לעורכי עיוני משפט רומי מרטין, יובל נעים ועמרי רחום־טוויג על הערותיהם.
תקציר
"האדם הטוב" חי חיים של נורמליות — חיים שבהם הוא מתמסר לקידום ענייניו האישיים וענייניהם של הקרובים לו. אבל "האזרח הטוב" עשוי להידרש להקרבה, קרי, לגילוי נכונּות לפגיעה משמעותית בענייניו לשם מימושם של יעדים קולקטיביים. תביעתן של מדינות מאזרחיהן להקרבה (למשל, בתחום הכלכלי) עומדת במתח עם תשוקת האזרחים כבני־אדם לחיים נורמליים. היא עומדת במתח גם עם רכיבים מרכזיים של התיאוריה הפוליטית הליברלית ועם רכיבים מרכזיים של האתוס הליברלי. המאמר מתמקד בהקרבה שהמדינה הישראלית תבעה מאזרחיה בראשית שנות החמישים בתחום של קליטת העלייה, ובהקרבה שהמדינה תובעת מאזרחיה לאורך כל שנותיה בתחום הביטחון.
הליברליזם הישראלי הוא הליברליזם הקלסי — הליברליזם של הזכויות השליליות, המבקש להגביל את התערבות המדינה בחיי היחיד, המתנהלים בחברה האזרחית; הליברליזם
שמוקדו המוסדי הוא בית־המשפט העליון. אף שמשטר הזכויות השליליות הליברלי עשוי להוביל להתנהגות הגולשת לאנוכיות, אין זה נכון שהוא עצמו מעודד התנהגות כזו. הליברליזם של הזכויות השליליות הוא הגילום המשטרי של תשוקת האזרחים במדינה הליברלית לנורמליות, והערובה המשטרית ליכולתם של האזרחים לחיות חיים של נורמליות. בשנות החמישים תבעה המדינה מן "הציבור הוותיק" הקרבה לשם קליטתם של עולי ארצות האסלאם. אולם תשוקתם של אנשי הציבור הוותיק לנורמליות גברה על תביעת המדינה. כתוצאה מכך, כפי שמלמדים נתונים חברתיים־כלכליים רבים, תהליכי האינטגרציה בין אשכנזים ומזרחים בישראל זכו עד כה בהצלחה חלקית בלבד. לדבר זה יש השפעה על בסיס התמיכה בליברליזם בישראל: תמיכתם של מזרחים בני המעמדות הנמוכים בליברליזם נמוכה.
ככל שהמדינה הישראלית תמשיך לתבוע מאזרחיה הקרבה בתחום הבטחוני, הקבוצות החברתיות שיעמדו בהנהגת המדינה הן אלה שאנשיהן יהיו מוכנים לאותה הקרבה. מכיוון שהנכונּות להקרבה הזו בקרב הקבוצה המזוהה עם הליברליזם בישראל הולכת ופוחתת, משקלה של הקבוצה הזאת בהנהגת המדינה ילך ויפחת, ואת מקומה בהנהגה יתפסו קבוצות
אשר נכונֹות להקרבה אך אינן מזוהות עם הליברליזם.
מן ההיבט של יצירת התנאים לשגשוג אנושי ניתן להצביע על תיאוריות ליברליות אשר עדיפות על הליברליזם של הזכויות השליליות. תיאוריה כזו היא "הליברליזם של השגשוג האישי והחברתי", אשר מתמקד לא רק בערך החירות הליברלי, אלא גם בתנאים שבהם אזרחי המדינה מסוגלים להפעיל את חירותם, ומצפה מהמדינה לפעולה נרחבת לשם יצירת תנאי החירות האלה. אם גרסה זו של הליברליזם היא שתאומץ בישראל, יהא פירוש הדבר הפיכת הליברליזם הישראלי למשפטני פחות ולפוליטי יותר; החזרת המשפט המנהלי למקום מרכזי בפעולתו של בית־המשפט העליון, תחת המשפט החוקתי; והרחבת הזיקה של המשפט הציבורי הישראלי מהמשפט של ארצות־הברית אל משפטיהן של מדינות כקנדה, בריטניה ומדינות אירופה, ביניהן מדינות סקנדינביה.
