האם אפשר לרתום עובדים למאבקים סביבתיים שעלולים לפגוע בפרנסתם? כיצד מטמיעים את חשיבות התארגנות העובדים בקרב אנשי הסביבה, שרבים מהם פועלים בעולמות החוזים האישיים? כיצד מחברים בין אנשי "הצווארון הירוק" לבין אנשי "הצווארון הכחול" בדרך לסולידריות גדולה יותר? כל השאלות הללו נידונו באירוע ראשון מסוגו, בנושא "התארגנויות עובדים, קיימות ומה שביניהם – הילכו השניים יחדיו?", שהתקיים בחיפה ביוזמת שחרית והעמיתים – ד"ר ליה אטינגר וד"ר עופר סיטבון, ובשיתוף המכללה החברתית כלכלית.
מתוך דברים שנשא בפתיחת הערב, רן רביב, מנהל השלוחה הצפונית של המכללה החברתית: "ההסכם שנחתם לאחרונה בתום המאבק של עובדי כימיקלים ישראל היה חיוני. פשוט יחסית לתמוך במאבק העובדים כנגד ההון התאגידי השואף למקסם את רווחיו בכל מצב, גם על חשבון עובדיו הוותיקים. אבל עם תום המאבק, התבוננות עמוקה יותר מעלה את השאלה הבאה: מדוע כבר לא מוכרים כל כך הרבה ברום בעולם? הבעיה אינה נעוצה במנהלי התאגיד וביחסם לעובדים. הבעיה היא שרובן של המדינות המתועשות אינן מעוניינות יותר שייצאו אליהן ברום ואינן מעוניינות שיישתמשו בתוכן בברום. מסיבות מאוד טובות. האם זאת בעיה, או תחילתו של פיתרון לפני שנשמיד את עצמנו ואת עולמנו?"
