מאז סוף מלחמת העולם השנייה, המודל הקלאסי של ארגוני העובדים נשען על "ברית היצרנים" בינם לבין התעשייה. במשך שנים ארוכות הצליחו ההישגים הרבים של ארגוני העובדים להסיט את הדיון מן המחירים הסביבתיים והחברתיים הכרוכים בהם, ובראשם הפגיעה ביצרנים המקומיים הקטנים ובבריאות הסביבה. עסקים קטנים הם הלב של מודל הכלכלה המקומית המקיימת – כלכלה שמספקת פרנסה מקומית, בונה קהילות ומטפחת את הסביבה. סוג זה של כלכלה מקשה מאד על התארגנות עובדים. האם בהכרח יש קונפליקט מובנה בין התארגנות עובדים לבין כלכלה מקומית? האם וכיצד ניתן לייצר סדר יום משותף?
